הכאוס הורג אותי - על החדש של דיוויד בואי

(הטור הזה נכתב ביום יציאת האלבום, יומיים לפני מותו של בואי)

דיוויד בואי מת ב-2004. הפרסונה הקליידסקופית שעמל ליצור כל חייו נעלמה ברגע אחד בגרמניה כשליבו עצר מלכת. כעבור עשור משהו ממנו קם לתחייה - ללא שום הודעה מוקדמת - עם אלבום חדש (The Next Day) וחופן קליפים. הוא לא החליף מילה עם עיתונאי ולא נראה מופיע על במה מעל לעשור. רק קול רדוף, שבור וכואב, רוח רפאים חסרת מנוח שתקועה בלימבו שבין השמיים והארץ – שאלה: "איפה אנחנו עכשיו?".

Where Are We Now מתוך The Next Day

המוות אף פעם לא היה זר בעולמו, הרי כל החייזרים שלו התאבדו בסוף; זיגי חי על זמן שאול, מייג'ור טום מת ממנת יתר וקם לתחייה מספר פעמים, הדוכס היה כבר כל כך רזה ושאב כל כך הרבה לבן וקבלה עד שגופו אבד לו ונשארה רק הנשמה. כעת הקליפה הריקה של הבובאי (המפעיל) העליון שהקים לתחייה כל כך הרבה גלמים, קם לתחייה בעצמו - כמו אותו לאזארוס עליו הוא גם שר - ומגלה שגם הוא רק קליפה ריקה אותה מפעיל אדם אותו לעולם לא נזכה להכיר באמת.

Lazarus מהאלבום החדש

Blackstar הוא אלבום מפלצת; אפל, מתפתל, כאותי ומאיים. שיר הנושא נותן את הטון עם תחילת האלבום והוא מהדברים המתוחכמים והמפחידים שיצאו תחת ידו של האיש-מותג הזה שהוא דיוויד בואי. אחריו תוקפים בזה אחר זה ובאופן מבהיל שירים בתזזיתיות שגורמת לאוזן לנוע באי נחת מענגת ולנפש לנדוד אל צידה האפל. אולי במידה מסויימת זה האלבום הכי לא מתפשר שייצר בכל חייו אבל בו בזמן אולי זה האלבום הנגיש ביותר שייצר מאז Lets Dance ו-Ziggy Stardust (שתי הנקודות המוזיקאליות היותר נגישות בקריירה שלו). ישנם אלבומים של בואי שמרחיבים את מעגל שומעיו ול-Blackstar יש יותר סיכוי לדבר אל אנשים שהם לא מעריצים של דיוויד בואי מבעבר.

Blackstar מהאלבום החדש, טלטלה של 10 דקות

איך זה בכלל קורה שאדם בן 69 שתהילתו הגדולה התרחשה אי שם בין השנים 73' ל-83' מגייס אנרגיה כזו? אולי על מנת לגרום לדיוויד בואי ליצור אלבום ללא גבולות בערבה האינסופית של היצירה, היה עליו לצ'אנל את דמותו של הדוכס הלבן והרזה שירדוף כדיבוק את גופו המזדקן של המפעיל ויפיח בה שוב את אותו טירוף יצירתי שהוליד את Station to Station? אין באמת דמיון בין שני האלבומים מבחינת הסאונד, אבל הנשמה שייצרה אותם מכילה את אותה מאניה יצירתית לא מיושבת, עם אותו הצימאון הרוחני ותוחשת אובדניות, עם היכולת לעצום עיניים אל העולם הגשמי שבחוץ על מנת לראות בצלילות מבהילה ובעודפות ריגשית את העולם שבפנים ואת כל תנועת האלוהות ("מכתר למלכות"). לפקוד שוב את הערבה הלא נגמרת עד שהיא שוב נגמרת.

דיוויד בואי מת ב-2004. אבל מי שהרג אותו (המפעיל) מזמן את הרוחות שייצר לחדור לרגעים אל גופו המתבלה ולגרום לו ליצור שוב ושוב.

אני מכיר את דיוויד בואי. אני מכיר את דיוויד בואי טוב. אני לא מכיר את דיוויד בואי בכלל.