אבא של עמליה נוסע לאוסטרליה

אבא של עמליה נוסע לאוסטרליה, מאת אשכול נבו, איורים של דיויד הול, הוצאת זמורה ביתן הפשט לכאורה, זהו עוד סיפור על געגועיה ואהבתה של ילדה לאביה. גיבורת הסיפור, עמליה, היא ילדה בגיל גן שגרה עם הוריה בחיפה. אבא שלה נוסע לאוסטרליה לשבוע. איננו יודעים מדוע, ומבחינת עמליה אין זה משנה, היות ועצם היעדרותו של האב גורמת לה לצער. עמליה חוששת מהנסיעה, היא לא יודעת היכן אוסטרליה נמצאת (למרות שאביה מראה לה על המפה) ואינה מבינה כמה זמן זה שבוע. אמא של עמליה, המזהה את מצוקתה, משתמשת בטריקים המוכרים לכל הורה המנסה לעודד את ילדו הקטן: הסחת דעת לדברים ואירועים שחביבים על הילד, על מנת שישכיחו את הגעגוע. במהלך השבוע, אמה של עמליה עוזרת לה להעביר את הזמן בנעימים ע"י הזמנתם של אורחים מיוחדים: איש הקצפת, הפיה של הנשיקות והקנגורו. השבוע חולף לו אט אט, ובסופו אבא חוזר עם המתנה שהבטיח לעמליה ומתקבל בהתרגשות רבה. האיורים היפהפיים שבספר מעניקים רמזים מטרימים לגבי זהותם של האורחים המסתוריים. הדרש גם אם נרצה לחשוב אחרת, בישראל של היום, המשפחה של עמליה היא עדיין זן נדיר: משפחה בה האבא הוא דמות "רכה" והמטפל העיקרי בילדיו, והאמא עובדת מחוץ לבית; אבא בעל ידיים שמאליות, לעומת אמא המצטיינת בכישורים טכניים ובמלאכות יד; משפחה קטנה בה יש ילדה יחידה, ואין בה ייצוג לבני משפחה נוספים מלבד המשפחה הגרעינית. בניגוד למה שניתן לחשוב, הגיבורה האמיתית של הספר היא דווקא אמא של עמליה. אמא שמנסה בסרבול מכמיר לב להגיע לנפשה הרכה של ביתה שמסתגרת בסלון הבית על הספה. אמא של עמליה נעה בין כישלון במשימות היומיום הפשוטות (הכנת שוקו, בחירת מוזיקה לנסיעה לגן) לבין הצלחה מטאורית כמפיקת מופעי ערב לבתה, מופעים שכל מטרתם היא לשרוד את הבדידות והגעגוע של ארוחת הערב. אבל גם האמא היא דמות דינמית. הנחישות שלה מעוררת הערכה, והיא מצליחה להנכיח את עצמה במרחב ההורי במהלך שבוע הנסיעה של האבא. מהיעדרות מושלמת, דרך נוכחות נסתרת במסווה של אורחים מפתיעים, ועד לקיום בטוח בעצמו וייחודי. מחיקוי השגרה של אבא דרך יצירה של שגרה ייחודית שלה (בנייה בהמשכים של פאזל של דב קואלה). מההישענות על טקסיות מוגזמת עד לנוכחות בוטחת. כל זה לא נעלם מעיניה של עמליה החכמה: "תוך כדי החיבוק היא חשבה שאמא כמעט לא הלכה לעבודה השבוע, ושזה היה ממש כיף." בסיפורי ילדים, רגשותיהם של ההורים מתוארים בדרך כלל ביחס לילד ולעולמו; מהותם כאנשים בוגרים בעלי רגשות לבני זוגם, נסתרת מעיניהם של ילדים צעירים. את הפן החסר הזה משלימים האיורים הסוגרים את הסיפור, שבאמצעות זנב הקנגורו המלווה את האמא בטיול ברחוב, רומזים לכך שאמא של עמליה פעלה במהלך השבוע כפי שפעלה גם כדי להתגבר על הגעגוע האישי שלה לבן זוגה שבאוסטרליה. וכך, הסיפור מסתיים כשכל בני המשפחה נושאים עימם משהו מהיבשת הרחוקה: החולצה של האבא עם ציורי בומרנג, הקורקינט של הילדה, ושאריות תחפושת הקנגורו של האמא.