כל כיוון

נתי רייכר, נשוי למיכל, אב לשלוש בנות, אורבניסט, ועדיין מחזיק בדיסקמן

 

נולדתי ב-1975, גדלתי בראשון לציון, תל אביב וכפר סבא. אבא שלי אהב אלביס, אמא שלי אהבה שירים צרפתיים. בגיל 12, כשדן כנר הקדיש במוצאי שבת ברשת ג' 5 שעות לכל שנה משנות ה-60, הקשבתי בעיקר לתכנית על 1967. שנה לאחר מכן, קנו לי את הקסטה הראשונה שלי – אוסף שנות ה-70, זה עם ליברפול אקספרס ולאבי סיפרי. הקסטה הראשונה שקניתי לעצמי, בגיל 17, הייתה דוליטל של הפיקסיז, הדיסק הראשון היה סרפר רוזה (למען האמת, אותו קיבלתי מחבר). בגיל 18 התאהבתי בשני שירים: Cannonball של הברידרז ו-Bitter sweet symphony של The Verve.
בגיל 20 מיכל ואני הכרנו, מאז אני לומד ממנה להקשיב לטקסטים והיא לומדת ממני להתמסר לצלילים. ביחד גרנו בירושלים, אמסטרדם, האג, תל אביב, רמת גן והרצליה. היינו בהופעות של בל וסבסטיאן (פעמיים) ושל Kings of convenience. בהופעה של הפיקסיז בפריז הייתי בלעדיה (אבל עם אחי). מיכל ואני היינו בעשר הופעות לפחות של רם אוריון. היינו שלוש פעמים באינדינגב. לבת הבכורה שלנו קראנו שירה.
הרבה להקות שאהבתי כבר לא קיימות, הכי חבל לי על שני/אחרון/אוקטובר ועל Broken social scene.
את הדיסקים הטובים ביותר שלי קניתי על בסיס העטיפה.
אני לא יודע לנגן ולא יודע לקרוא תווים.
בשנתיים האחרונות, כשהכל נהיה זמין יותר, קשה לי יותר להקשיב.
אני אוהב ערים ועובד בתחום הקרוב לתכנון ערים. בבלוג הזה אנסה לכתוב על שירים שיוצאים ממרחב פיזי נתון אך ממריאים אל מרחבים מופשטים ואוניברסליים.

 

אורבניסט - הבלוג של נתי